יום שישי, 7 ביוני 2013

סמואל מורטון

סמואל מורטון היה רופא ומדען אמריקאי שחי במאה ה-18. סמואל התעניין בחקר גולגלות וטען כי קיים קשר בין גודל הגולגלת לאינטליגנציה כאשר גזעים הנחנים בגולגולת גדולה יותר מבורכים באינטלגנציה גבוהה יותר. מתוך מטרה להוכיח את עליונות הגזע הלבן החזיק מורטון באוסף מרשים של גולגלות ומדד את נפחן באמצעות מלוין בזרעי חרדל. תוצאות הניסוי הראו בבירור שלאדם הלבן הגולגולת הגדולה ביותר כאשר אחריו הגזע האסייתי ומאחורי כולם משתרך האדם השחור. תוצאות המחקר שימחו את מורטון אך למעשה לא הפתיעו אף אחד וסביר להניח שנשמעו אז ריטונים על כך שהמדען המפורסם משחית את זמנו על דברים ידועים מראש - ומדוע שלא ימדוד את נפח ראשן של הנשים? - הרי ידוע לכל שמוחן קטן ודעתן קלה ולשם מה להוכיח את שידוע בין כה וכה.
גם סמואל לא היה מופתע מתוצאות המחקר - הרי לשם כיוון של העת - אבל מדען נשאר מדען וידע שגם מה שידוע דורש הוכחה וכעת יש לנו הוכחה ולא סתם הוכחה - הוכחה מדעית. כך ענה לכל המלעיזים: ואם למישהו היה ספק עכשיוו עדיף שיסתום. מורטון לא היה סתם תמהוני מודד גולגלות הוא נחשב לדען רופא וחוקר נערץ בזמנו - כשגדל פרסומו של החוקר האגדי החל להחזיק בנערי מעבדה בתשלום, שערבבו בקבוקים עבורו ועסקו במדידות. רצה הגורל ויום אחד מצאו את עצמם עוזרי המחקר משועממים וחסרי מעש. חשב סמואל מה יעשה עמם ושלח אותם למדוד שוב את נפחי הגולגלות - שילמדו. הוא לא סיפר להם איזו גולגולת שייכת למי - הרי אין בכל טעם - יאספו הנתונים ואז נראה.
למרבה הפתעתו של הרופא המהולל משנמדד נפח הגולגלות בשנית לא נמצא כל הבדל בנפח הגולגולת הממוצע של גזעים שונים. מדידה חסרת פניות דפקה למורטון את התאוריה והוכיחה שוב עד כמה גישה ואמונה מעוותת את הראייה. אפילו של מדענים. ניסויים מדעיים בני זמננו נערכים בשיטה עיוורת כך שהנסיין לא יוכל להטות את תוצאות המחקר. ולנו שאננו עוסקים במחקר חשוב תמיד לזכור עד כמה נטיית ליבנו מעוותת את הצורה שאנחנו חווים את המציאות.

בתרגום של דף העזר השבועי מתוך התוכנית של ד"ר ריצ'רדס (הכל עניין של גישה) מספר לנו הד"ר על מייקל - אדם ששום דבר לא מקלקל לו את המצב רוח ושמטבעו אוחז בגישה חיובית לחיים. הד"ר טוען שגישה חיובית היא לא רק תגובה אלא כוח הבורא ומשפיע על הקיום.