יום חמישי, 17 באוקטובר 2013

קושי להחליט

שמעתי פעם שקושי להחליט החלטות קטנות הוא סימן למחלת נפש. כנראה שאני משוגע. קשה לי להחליט - אני תמיד מחפש את ההחלטה הנכונה. לא. יותר נכון - ההחלטה המושלמת. אבל מסתבר שבמקרים רבים אין כזאת. הדרך מתפצלת ואין שום דרך להחליט. לאיזה סרט ללכת? איזו מסעדה? מה לאכול? איזו סוכנות ביטוח? איזה טלפון? דרך איפה לסוע? איזה טאבלט לקנות?המון המון אפשרויות קטנות ועוד לא דיברנו על הגדולות: להתפטר? לקנות בית? להתחתן? להביא ילדים?  כל האפשרויות האלו מטריפות את דעתי. כל יום כל הזמן. אינספור של דרכים וכולן מסתיימות באפלה שאין לראות דרכה. אין שום יכולת להחליט. ככה נראה הגהנום של אדם אחראי.

אנליזה ואנליזה מחודשת היא הטבע של המופנם. אנחנו המחכים. אנחנו המתבוננים. אנחנו האיילה שלא ניגשת למעיין - האיילה שמחכה - אולי מסתתר שם נמר ואולי זאב? - נחכה ונראה. האבולוציה הביאה אותנו לכאן על שום טבענו הנשמר והיום, בעולם אנושי - דיגיטלי ומהיר - אנחנו נמעכים תחת העול של אינספור החלטות שכולן מסתמנות כסכנה. העליה האקספוננציאלית בצורך להחליט החלטות גרמה לנו להאט עד כדי קיפאון מפוחד. אם היינו איילה - היינו מתים כבר מצמא.

ואני שואל: איך מתמודדים עם עולם מהיר? להסתגל ולרוץ עם כולם? להנות ולחיות ולעבוד ולרקוד או לשתוק ולהירגע ולעצור ולוותר? שוב אותה דילמה: שקט או מלהיב. דיכאון או חרדה.