אני קורא ואומר לעצמי: כזה הייתי רוצה להיות
שלושת הסימנים הנוספים לספונטניות הם: שייכות (appropriateness), אינטואיטיביות, ונכונות לשינוי (readiness for change)
שייכות (appropriateness) - הפעולה הנכונה בזמן הנכון - הפעולה הנכונה היא מושג קשה להשגה - הכוונה היא להתמסר לרגע - להיות ברגע - כמו שמנסחים זאת חכמי הזן: לאכול כשאתה אוכל, לישון כשאתה ישן. אנחנו - אפילו כשאנחנו מחרבנים - אנחנו קוראים כתבה בעיתון. האדם הספונטני לא היה עושה זאת. הוא היה מחרבן. מורנו, אבי הפסיכודרמה, שראה בספונטניות מושג מפתח בשיטת הטיפול שלו הגדיר ספונטניות כ"יכולת לבצע משימה ידועה בדרך חדשה או לבצע משימה חדשה בצורה נכונה".
אינטואיטיביות - תגובה שנראית בלתי צפויה אך מובנת מאליה - תגובה של מי שמחובר לדמיון ולתחושותיו האישיות ולרשותו קשר רחבה של אפשרויות ביטוי
נכונות לשינוי (readiness for change) - לקבל את חוסר הסדירות של החיים ולהגיב בצורה דינמית. לקבל את העובדה שאין לדעת את שצופן העתיד ולשמוח בכך - לראות בעתיד הרפתקה ולקבל את פניה בהתלהבות.
מיהיי ציקסנטהיי ממייסדי הפסיכולוגיה החיובית - זרם בפסיכולוגיה המתמקד במה שגורם לנו לאושר (בניגוד לפסיכולוגיה הקלאסית שמתמקדת בפתולוגיה ובסבל) - מדבר על חווית זרימה - "מצב שבו אנשים שקועים כל-כך בפעילות עד שלשום דבר אחר אין חשיבות בעיניהם; החוויה עצמה מהנה כל-כך עד שימשיכו בה אפילו במחיר כבד, לשם העשייה בלבד" - חווית הזרימה היא חוויה של ספונטניות - היא מוכרת לכל מי ששקוע ביצירה - מתענג עליה ושוכח לרגע מעתיד ומעבר - זוהי חוויה חזקה של משמעות. היא מוכרת ליוצרים - אבל גם לכל אדם. ציקסנטהיי אומר אנשים הם מאושרים במידה הרבה ביותר כאשר הם במצב "זרימה".
תאטרון פלייבק, זן, פסיכולוגיה חיובית, פסיכודרמה - שיטות רבות אבל כולן נראה שכולן משתוקקות בצורה זו או אחרת לאותה חוויה חמקמקה של ספונטניות, מאמינות שהיא המפתח לחיים אותנטיים וטובים יותר ומתייחסות אליה כאל אידיאל שראוי לשאוף אליו.
קשה להגדיר ספונטניות, אין תרגום ראוי לשמו של המושג לעברית, במילון ההגדרה היא על דרך השלילה: ללא תכנון מראש. אולי לחיות בהווה? התרגומים האלו מצמצמים ולא מספקים.
למרות שאני מגדיר את עצמי כאדם מופנם (ואולי דווקא משום כך) אני מזהה את עצמי כאדם חופשי במחשבתו, חסר מעצורים, מסוגל לשינויים, יצירתי, ואינטואיטיבי - במובנים רבים אני כן ספונטני - הבעיה שלי היא שהיכולות האלו מתפוגגות או נחלשות במרחב החברתי - אז הנוקשות משתלטת עלי. אני חושב שאם הייתי יכול לרגע לחוות קשר אנושי כמשחק אסתטי, כחוויה יצירתית, כחוויה ספונטנית - אהיה משוחרר. ואם אוכל להכליל את החוויה הזאת אהיה חופשי גם בחברה. אנשים יהיו אז עבורי הזדמנות ולא איום. אז אוכל לומר לעצמי שנרפאתי.
מה שבעצם הייתי רוצה זו קבוצה שבה ניתן יהיה לחוות ספונטניות ויצירתיות בקונטקסט חברתי. חוויה כזאת אני מאמין תאפשר לשקול ולהעריך מחדש אמונות והרגלי חשיבה. חוויה כזאת יכולה לשנות זווית ראיה ולייצר שינוי פונדמנטלי בעמדה הראשונית של כל משתתף בקבוצה מול העולם ובתפיסה שלהם את האחר.
האם מים שקטים היא קבוצה שכזאת? אני מצייר כאן אידיאל שקשה להשגה, אבל מים שקטים כן מכוונת את עצמה לשם וכן, המטרה שלנו יכולה להיות מוגדרת כניסיון לבטא את עצמנו באופן ספונטני בכל המובנים שתוארו כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה